אודות

אני צדקי, יוזם הפרוייקט "סדנאות ידי זהב."

 

המטרה שלי היא הנחלת הידע לאחזקת הבית לכלל האוכלוסיה באשר היא.

 

להערכתי, כ80% מהאוכלוסייה זקוקים לסדנאות שלי. ולמה?

 

כי משק בית בישראל מוציא על אחזקת הבית סכומים של בין 3000 ש”ח  לבין 10,000 ש”ח בממוצע בשנה.

 זהו סכום אדיר. ואני רוצה לעזור לכם לחסוך חלק ניכר ממנו.

בקורסי ההנדימן וההנדיוומן הושקעה מחשבה רבה: על מתודולוגיית הלימוד , על הדרך המיטבית ללמד את החומר הנדרש, וכן על האמצעים והמוצגים הנדרשים ללימוד ותרגול מעשי.

 בקורסי ההנדימן וההנדיוומן לא חסכתי מכם דבר: הבאתי לכם את מיטב האמצעים והחומרים, כדי שתוכלו לתרגל וללמוד לשמור על בית מתחוזק ולפתור תקלות לבד.

קורסי ההנדימן וההנדיוומן מתקיימים כבר כמעט שנתיים, כשהבוגרים והבוגרות מתארים אותם כנהדרים, מועילים ומעצימים וגם… מהנים מאד.

שנייה - הגעתם לעמוד הזה כדי לקרוא קצת עליי?  

טוב, ננסה מההתחלה. אני צדקי (עם חיריק מתחת ל"צ"), נשוי, גר בירושלים, ואב לשתי בנות מקסימות.

מאז שאני ילד, תמיד אמרו לי שיש לי ידי זהב. אמא שלי דחפה אותי בכח לתחום, כשהיא שמה לי כלי עבודה ביד בכל הזדמנות שמצאה ופירגנה לכל מה שעשיתי, גם אם יצא קצת עקום...

 

גדלתי בבית דתי ואני מכיר את העולם הזה, ומכבד אותו.

גדלתי בשפה האנגלית (הוריי עלו ארצה מארה"ב), ולכן אני גם דובר הן עברית והן אנגלית ברמה טובה מאד.

 

שירתתי בצבא במגוון תפקידי פיקוד לוגיסטיים, וכן, אני קצין במילואים בתחום הלוגיסטיקה.

 

במשך כ14 שנה שיחקתי כדורסל במסגרות חצי מקצועניות, כשבמקביל למדתי אימון כדורסל. עבדתי כמאמן כדורסל במשך כ18 שנה, נשים וגברים, ילדים ונוער וכו', ונחלתי הצלחות לא מעטות.

 

לאחר פרישתי ממשחק פעיל, ובמקביל לתקופת היותי מאמן כדורסל, קידמתי את יכולותיי הטכניות לדרגה ולמקום שאפשר להתפרנס מהם. שיפצתי דירות, בניתי פרגולות, תיקנתי כל דבר ולכל לקוח. 

 

החלטתי למסד את העניין ופתחתי מחסן עצים, שגדל להיות חנות לריהוט ומשם למפעל קטן לריהוט. 

בסוף לאחר 6 שנים העסק שלי קרס, ואחרי תקופה קשה של התמודדות, עברתי לתפקידי ניהול כשכיר, בעיקר בתחום ההובלה וההנפה (מנופים).

 

באותה תקופה למדתי קורס טכני מסוים. יום אחד ישבתי בשיעור, כשהמרצה אמר שהוא נאלץ לצאת יותר מוקדם. התנדבתי להמשיך ללמד במקומו - וכשהוא חזר מהר מהצפוי, כ 15 דקות אחר כך, הוא התיישב בכיתה והקשיב. הופתע והפתיע, בסוף השיעור הוא פנה אלי והפתיע כשאמר לי, "צדקי, אתה מורה."

 

אותו מרצה הציע לי עזרה במציאת משרה במכללה, בהוראת קורסי הנדימן. באמת התחלתי ללמד בקורס, והבנתי שני דברים חשובים:

 

א. המרצה צודק - אני אוהב ללמד. במשך כל השנים האלה, הייתי מורה ומדריך, פשוט בתחפושות אחרות.

ב. יש צורך בקורסים נפרדים לנשים. נשים לא אוהבות לשאול שאלות "מטופשות" בשיעורים מעורבים, ולכן הן לא מנצלות את כל הפוטנציאל שלהן.

 

החלטתי לפתוח גם קורסים נפרדים לנשים, לאפשר להן להתבטא, להצליח, ולהרגיש בטוחות בעצמן.

 

משם זה כבר התגלגל - הסדנא הראשונה גררה אחריה סדנא שנייה, והיום, לאחר כשלוש שנים, העברתי כבר 40 קורסים, כש20 מתוכם הם לנשים, וכבר יצאתי מירושלים, והתחלתי להעביר את הסדנאות שלי באיזור המרכז. היום, אני מלמד 5 ימים בשבוע וההוראה היא עיקר פרנסתי.